אפרת רומן
בעולם כל כך אובססיבי לשדיים, לסמליות שלהם כאיבר של הזנה מוסרית עילאית וכל פיתוי אסור גם יחד, להיותם זירה פוליטית שבה נכתבים חוקי הנאותות, כיצד ואיזה סוג של אישה יש להיות, כריתת שד היא סירוס. לא פחות.
שדיים הם המסמן המוסכם של נשיות ופוריות, האיבר שנוכחותו מעניקה תוקף לזהות המינית שלנו והסימבול שדרכו אנחנו נרשמות במרחב, וככזה, השדיים הם סמני על (Master Signifier), לא פחות מהפין. עבור אישה שמתמודדת עם סרטן שד, הסירוס הוא לא עניין תיאורטי ממישורי הפנטזיה והחרדות, אלא כריתה כירורגית ממשית לגמרי של הפאלוס הנשי שלה.
הייתי בת ארבעים, כשהתגלו אצלי שלושה גושים סרטניים, שבאבחה הפכו את הציצים האהובים שלי, שעד אז הסבו לי עונג עצום ומובן מאליו, לשדיים, איבר ציבורי שזרים דנים בו ומחוללים לו פרוצדורות שונות ומכאיבות.
יומיים לפני שנאלצתי להיפרד משדיי לעולמים, כיוונתי את המצלמה אל השתקפותם במראה, והנצחתי את היחסים שבינם לבין כוחות הכבידה והחישה, את הדרך שבה הם נזקרים לתחושה של צמרמורת, את היותם האסתטית, האירוטית והסמלית. תיעדתי את מה שיהפוך במהרה לייצוג של מה שהיה ואבד: Ca a été.
אובדנו של מסמן-העל, שסביבו נבנתה זהותי המינית ותפיסת העצמי העמוקה ביותר שלי, טלטל את הווייתי. המבט בגוף הכרות חולל הודעות שגיאה וחוסר יכולת להרכיב או להמשיג בזמן אמת את השינויים הרדיקליים שמחקו תוך שלושה חודשים את רוב מה שסימן אותי כאישה.
האובדן הפיזי הפך לקריסה סמנטית. בחדר השינה שלי, הזירה המרכזית שלי כאישה וכאמנית באותה עת, הפכה המראה משער של זהות לזירה של פירוק וקטיעה; של אי עמידה בכל סטנדרט שהכתיב כל מבט מנרמל.
מתוך הפירוק הזה נבראה מערכת יחסים, שבה לחולת הסרטן הכרותה, לא נותרה ברירה מלבד להתמסר לחלוטין לתפקידה כאובייקט של הצלמת חסרת הרחמים. לתת אמון מלא בכך שהצלמת תפנה אליה באובססיביות עינים חסרות חמלה, פולשניות ושיפוטיות, ותתעד את שיאי האובדן, החורבן והכאב, מתוך ההסכמה שבצילום הסופי, המצלמה לעולם בידי האובייקט.
עברתי חמישה ניסיונות כושלים לשיחזור השדיים, מאמץ רסטורטיבי ליצירת אנדרטאות אנסטטיות, חסרות חישה, שתפקידן להחזיר את הגוף להיות קריא ותקין תרבותית. במקביל, הפכתי ליזמת חלוצה בתחום הפמטק העולמי ושני הסטארטאפים שהקמתי, התמקדו בחוויה הספציפית של אובדן השדיים, ובחיכוך מתמיד עם תעשיה שעוסקת ביצירת ושכלול פתרונות שהם סמליים בלבד ובשיווקם כ"שדיים שתמיד חלמת עליהם".
כדי להצליח להגדיר אותי מחדש כסובייקט חדש שלם, הייתי חייבת לצאת אל מחוץ לגבולות המבט הפטריארכלי, וליצור שחזורים אינטימיים ונאמנים למימדים החושיים והרגשיים שנקטעו. דרך הפעולה האמנותית, הפקעתי את השד מהמשטרים המנהלים אותו והשבתי אליי את הריבונות, הפרשנות והזיכרון.
Obsessed with Breasts אינו רק תיעוד של קריסה סמנטית, אלא גוף עבודות שעל ידי שימוש בצבעי איפור ובסכינים על עורות, איפשר לי דקונסטרוקציה ואיחוי. זהו המאבק שלי לצאת לחופשי אל ממשות של גוף חי, כואב ויוצר, שאינו זקוק עוד לאישור כדי להתקיים.
PHOTO ROMAN
This is a space to welcome visitors to your Gallery.
Headline
This is a space to share more about your business: who's behind it, what it does and what this site has to offer. It’s an opportunity to tell the story behind the business or describe a special service or product it offers. You can use this section to share your company's history or highlight a particular feature that sets it apart from competitors.
This is a space to share more about your business: who's behind it, what it does and what this site has to offer. It’s an opportunity to tell the story behind the business or describe a special service or product it offers. You can use this section to share your company's history or highlight a particular feature that sets it apart from competitors.
